כלבה ענקית, קשישה וסיעודית כחלק ממרחב של טיפול רגשי – אסון או ששון?

לאורך השנים שמעתי הרבה פעמים מסטודנטים שלי שהשאיפה שלהם היא שבעלי החיים במרחב הטיפולי יהיו "חיות שטיח" (כהגדרתי). כאלה שתמיד רגועים, שמחים ולא "מזיזים" יותר מדי את מה שקורה במרחב,
אבל אני תמיד ראיתי הרבה משמעות טיפולית לכך שלכל חיה שנוכחת יש אופי משלה והיא מכניסה לחדר עוד דמות אורגנית שבלי בושה ובלי היסוס – מתסיסה את המרחב ומניעה אותו, גם אם זה מאתגר אותי - כמטפלת. 

ומה קורה כשאחת מהדמויות האלה...ודווקא הכלבה הענקית - הופכת לסיעודית ודמנטית? 

או. אז מתחיל להיות מעניין באמת.
והמורכבות הזאת מוסיפה אתגר אבל גם הרבה מאוד משמעות לטיפול.

אז איך זה תורם טיפולית? 

1. ראשית, רמות החמלה שנשפכות בחדר בזכות המורכבות של מיקה - הן עצומות וזה ממיס את הלב כל שבוע מחדש. 

2. הנוכחות שלה אף מאפשרת לילדים לתרגל ראיית האחר ברגעים הכי פגיעים ולהיות שם עבורה. 

3. משמעות וערך עצמי - קשה לה ללכת וזה אומר שכל פעם שהיא טורחת לעשות את המאמץ ולהגיע עד אליך, או ללוות אותך לדלת - אתה יודע כמה שאתה אהוב ומשמעותי בעיניה. 

4. העצמה. כל כך כל כך הרבה העצמה - היא צריכה עזרה לקום. תמיד. לפעמים צריכה עזרה ללכת. יש לה רתמה מיוחדת שהם רק מחכים לרגע שיוכלו להחליף אותי ולעזור לה. מסדרים לה את משטח ההחתלה שהיא שוכבת עליו. מאכילים אותה מהיד בימים שבהם היא לא מוכנה לאכול כלום. ומרגישים (בצדק!) שהנוכחות שלהם תורמת ומשמעותית.

5. היא מלמדת אותם סבלנות – לעמוד כמה שניות בכניסה כדי שהיא תריח אותם ותזהה מי זה. לא להיגעל כשבורח לה פיפי. כבר לדעת לקרוא לי כשרואים שמשטח ההחתלה נרטב או שברח לה תוך כדי הליכה ולהחזיק אותה – ביוזמתם – בזמן שאני מנקה. היא בוכה הרבה. זו דרך התקשורת שלה מאז הדמנציה והילדים מקבלים את הבכי בהבנה ואנחנו לומדים איך לתת לה מענה מותאם. 

6. השלכה – גולת הכותרת של העבודה הטיפולית. החשיפה לסיטואציות השונות עמה, מביאה אמירות השלכתיות שנותנות לנו מידע חשוב וסמוי על עולמם הרגשי הפנימי, שלעיתים יהיה קשה מאוד לחשוף אותו בדרך אחרת.

בתמונה: רגע של אהבה באמצע טיפול.